חוק איזון משאבים

מהו חוק איזון משאבים?

קודם שנענה על שאלה זו נסביר כיצד מנהלים תביעת גירושין בארץ כיום ומה היה קודם לכן.

ובכן עד שנת 1973 היתה מעין הנחה בסיסית שנשארה מימי השלטון הבריטי בארץ, שבין בני זוג נשואים מתקיימת שותפות ולכן "חזקה" שכל מה שהם עבדו או קנו, אפילו כל אחד בנפרד שייך במידה שווה לבן הזוג השני. כלומר כאשר הבעל לדוגמא יעבוד בעבודה מסויימת חצי מהכסף שייך לאשתו כל הזמן, וכאשר אשה קונה בית היא קונה אותו חצי לבעלה, אף אם רושמת אותו על שמה מאחר וישנה "חזקת שיתוף" בין בני זוג. לצורך חזקה זו היה צריך להוכיח כי בני הזוג ניהלו משק בית משותף.

אמנם דבר זה יצר מספר בעיות, אם בעניין הוכחת המאמץ המשותף או בעניין חלוקת רכוש תוך כדי הנישואין, לכן ב-1973 חוקקה הכנסת את "חוק יחסי ממון בין בני זוג", ובתוכו את הסדר איזון המשאבים.

עיקרו של החוק קובע כי משך כל זמן הנישואים כל נכס, גם נכס גשמי כגון בית או עסק, וגם נכס כספי כגון פנסיה וזכויות סוציאליות אחרות שנצברות שייך לאותו בן זוג אשר הנכס רשום על שמו. אמנם אם הנשואין יגיעו לסיומם, אם בגירושין, או בפטירת בן הזוג וכדומה, זכאי בן הזוג השני לאזן את שווי הנכסים יחד עמו.

כיצד מתבצע איזון זה בפועל? לדוגמא:

משך 10 שנות נישואין הבעל עבד בעבודה אשר הרוויח בה 20,000 ₪ ברוטו בחודש והאשה עבדה בעבודה אשר הרוויחה בה 10,000 ₪ ברוטו בחודש. הם קנו בית תוך כדי הנישואין שנרשם על שם האשה. כל זמן הנישואין כל אחד מחזיק בזכויותיו כפי שרשומים על שמו, אם זה באמצעות חשבונות נפרדים או באמצעות קרנות פנסיה נפרדות, והבית הוא של האשה. אם רוצה האשה למכור את הבית במשך הנישואין הבעל לא יוכל למנוע ממנה, וכן אם רוצה הבעל להוציא כסף מחשבונו תוך כדי הנישואין אין לאשה שום מילה בנושא ולהפך.

אמנם לאחר שהחלו הליך גירושין, ולאו דווקא אם התגרשו ממש, יורה בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה לבקשת אחד מבני הזוג על הסדר איזון המשאבים. אז יחושבו על ידי מומחה הממונה מטעם בית המשפט הפנסיות וקופות הגמל המופרשות משך 10 שנים כפול 12 חודשי עבודה. למשל לבעל יצא 3,700 בחודש הפרשות לפנסיה כולל חלק המעביד, אשר הינם 444,000 ב 10 שנים, ולאשה יצא 1850 בחודש אשר הינם 222,000 ב-10 שנים. הסכום הכולל הינו 666,000 לחלק לשניים, אם כן כל אחד מהם יקבל 333,000₪.

הבית כשקנו אותו היה שווה 1,000,000₪, במשך השנים שכרו אנשים את הבית ושילמו לאשה, הכסף היה אך ורק של האשה, ולכן עשתה בו ככל שרצתה. אבל כעת בגירושין בית הדין הרבני או בית המשפט ימכרו את הבית למרבה במחיר, הבית כיום מוערך ב- 1,800,000₪ , הבעל יקבל חצי מכך.

גם נכסים שלא הגיעו לידי הצדדים בירושה או במתנה לצד אחד לא יכללו באיזון המשאבים ויהיו שייכים לצד אחד, כיוון שלא הגיעו לידי בצדדים עקב מאמץ משותף.

אמנם כמו כל נושא המובא בפני בית הדין הרבני או בית המשפט הדברים אינם שחור ולבן, ולרוב נמצאים בתחום האפור אותו צריך בית הדין לחקור. למשל:

  1. תוכל האשה לטעון כי הבית שלה בלבד, כמובן שהבעל יטען ההפך. הוכחה שהבית רשום על שמה לרוב לא תספיק כדי להוציא נכס זה מחלוקה שוויונית.
  2. גם בגידה של בן זוג משפיעה על החלוקה, שהרי אם היה יודע בן הזוג הנבגד כי בוגדים בו, כמובן שלא היה נשאר בשותפות זו.
  3. נכסים שהגיעו בירושה אך שופצו ע"י הצדדים, יאמר הצד היורש ששייכים לו, אמנם צד השני יוכל לטעון כי בן הזוג שיתף אותו, ולכן בנו והרחיבו את הנכס מכספיהם המשותפים.
  4. כספים שהגיעו במתנה יאמר הצד המקבל כי ניתנו לו בלבד, אמנם צד השני יוכל לטעון כי ניתנו לשני הצדדים, וכהוכחה הרי הופקדו בחשבון משותף וכדומה.

כתיבת תגובה