האם צריך גירושין בנישואין אזרחיים

האם צריך גירושין בנישואין אזרחיים
לפנינו מקרה בו הצדדים נישאו זה לזה בנישואין אזרחיים בקפריסין, אין לזוג ילדים משותפים ואלו הם נישואין שניים.
אחר שמיעת טענות הצדדים עולה כדלהלן:
א. הצדדים פרודים זה מזה פיזית ורגשית למעלה משנתיים.
ב. הצדדים מנהלים מאבק משפטי עיקש וממושך ללא יכולת להגיע לפשרה, הדבר מחריף את האיבה והמשקעים ביניהם. בית הדין שוכנע דיו שבעקבות הסכסוך המתמשך המחריף והולך, קטן הסיכוי שהצדדים יחזרו לשלום בית.
ג. הצדדים מטיחים האשמות קשות זה בזה הכוללות מעשה אלימות ובגידה, עד כדי שהאשה ובא כחה הגישו לבית המשפט בקשה לצו מניעה זמני כנגד הבעל שכולו מלא בטענות קשות על התנהגותו האלימה של הבעל.
הדבר מצביע על כך שהאשה אינה חפצה בבעלה לשלמות התא המשפחתי שהתפרק, ומחזיקה בו כבן ערובה עד שיסתיימו ההליכים בבית המשפט.
ד. האשה לא הוכיחה את דבר בגידתו של הבעל.
ה. הבעל הוכיח את טענתו בדבר בגידתה של האשה, האשה הודתה בדיון שהתקיים כי שהתה בלילה בצימר עם גבר זר על חשבונו.
ההסבר שנתנה כי השהות נועדה לצורך תמיכה נפשית הדדית עקב בעיות שיש להם והיו לה עמו שיחות להתחזקות רוחנית ומדובר באדם דתי, אינו מתקבל על דעת בית הדין כלל בנסיבות שציינה כי הם ידידים שנים רבות, מבלים בבתי קפה, מועדונים וכו'.
כלל קבעו לנו חז"ל כי "אין אפוטרופוס לעריות", ייחוד בנסיבות שכאלו מורה על מערכת יחסים עמוקה ולא ידידותית גרידא. שיחות חיזוק רוחניות אין מקומם במסגרת שהייה לילית בצימר לאחר בילוי משותף, ובית הדין אינו מקבל גרסת האשה כלל.
ובפרט לאחר שהאשה הודתה בפני בית הדין כאמור.
ו. גם למצריכים גט מספק בנישואין אזרחיים יש לחייב גט במידה ומי מהצדדים מעוניין בכך.
ז. הצדדים נישאו זה לזה בנישואין אזרחיים בלבד, נסעו לשם כך לקפריסין למרות האפשרות שהיתה להם להנשא כדת משה וישראל וזאת על אף שבעבר היו נשואים כדת משה וישראל. מדובר באנשים אינטליגנטים וחושבים שהחליטו להנשא אזרחית בלבד מטעמי נוחות לאחר שעיגנו את זכויותיהם ורכושם בהסכם ממון.
בצירוף כל הנסיבות הללו, אין חולק שהאשה חייבת לקבל גט לרווחא דמילתא בלבד ובאם תסרב, בית הדין ישקול להתיר את הנישואין.

להלן נימוקי פסק הדין:
לדעת רוב הפוסקים נישואין אזרחיים לכשעצמם, אין בהן תוקף מבחינה הלכתית ורק לדעת המיעוט יש לחוש מספק ולהצריך גט משלושה טעמים מרכזיים.
א. חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי כיונו לשם קידושין.
ב. החשש לקידושי שטר, במסמך שנותן הבעל לאשה.
ג. יש לנישואין הללו גדר קנייני ולא איסורי, כמו בבן נח.
לשני הטעמים הראשונים אין מקום להצריך גט בנדוננו בו מדובר בבני זוג אינטליגנטיים יהודיים אזרחי ישראל שהיתה להם האפשרות להנשא כדת משה וישראל כפי שעשו כן בעבר ואף על פי כן בחרו בבחירה חופשית להנשא בקפריסין בנישואין אזרחיים. וכן פסק בית הדין הרבני הגדול בעבר:
"בני זוג הבוחרים להנשא בדרך זו מצהירים במעשה זה שאינם מעוניינים בכבלים הדתיים של הנישואין והם אינם חפצים בקדושת הנישואין".
גם לטעם השלישי, אין כאן יותר מאשר ספק קידושין שניתן לכוף בגט את הצד המסרב להתגרש, כאשר צד אחד אינו מעוניין בהמשך הנישואין.
ובמצב של ספק קידושין אינה יכולה לחיות עם המקדש. שהרי אם אין כאן קידושין אסורה לו מצד יחוד פנויה.
ולכן אם ירצה לקדשה על מנת שתהיה ודאי מקודשת לו, הרי צריך את דעתה, ומכיון שאינה חפצה להתקדש לו אינו יכול לקדשה בניגוד לרצונה.
לכן במצב זה שאסורה לו ואסורה לשאר העולם מחמתו כופין אותו לגרשה, שהרי אינו יכול לעגנה על מנת שתנשא לו על כרחה.
זאת ועוד, גם לטעם השלישי הנזכר, אין צורך בגט כלל כאשר אחד הצדדים מסרב להמשיך את הנישואין, וכמו בבן נח.
ומכל מקום לדעת רוב ככל הפוסקים לא חששו להצריך גט בנישואין אזרחיים אלא לרווחא דמילתא. נצטט חלק מהם.
בשו"ת קול מבשר כתב:
"ולדינא הנה רוב הגדולים בדור שלפנינו הסכימו כי נשואין אזרחיים אינם צריכים גט כלל, רק מקצת הצריכו גט מצד חומרא בעלמא". והחמירו דוקא אם אדם בא לבית הדין ורק מפני שהבית דין לא רצו לסדר הקידושין מאיזו סיבה, אותו אדם היה מוכרח לעשות נשואין אזרחיים. אבל בנידון שלא רצה בחופה וקידושין כדת משה וישראל בשאט נפש, בודאי אין לחוש כלל.
וכן כתב הרה"ר לישראל הגרי"א הרצוג ז"ל:
"ומיהו לעצם הענין של נישואין אזרחיים, כשחיו אח"כ כאיש ואשתו, לדעתי הכל תלוי בטיבם של בני אדם הללו, היינו, אם הם חפשיים בדת הרי אצלם הנישואין הממשלתיים לא פחות חוקיים להבדיל מנישואין כדת משה וישראל, ונמצא קלותם קולתם, כלומר שאמנם גלוי לכל שחיים כאיש ואשה, לא בדרך זנות, אבל כל יודעיהם ומכיריהם מחזיקים שהוא בועל על דעת הקידושין הממשלתיים, ובהם אין שום חשש של קידושין, אפילו אם נעשה בנוכחות עדים כשרים.
וכן כתב הרה"ר הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל:
נשואים הנעשים בערכאות אין בהם דין נשואין כלל לא משום מעשה הנשואין ולא מדין אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ובעל לשם קידושין. הלכך אין אשה זאת אסורה לעלמא באיסור אשת איש ואינה צריכה גט.
ויוצאת מבעלה בלא גט לכל הדעות, הואיל ובנשואין אלה אין בהם חלות של קידושין".
וכתב הגר"ע יוסף ז"ל:
בזמנינו ובמדינות אלו שאין דרכם לקדש בביאה כלל, ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהלכות קידושין, אין לחוש שבעל לשם קידושין, שקרוב לודאי שאין האיש הזה יודע דין זה, כדי שנחוש שלשם קידושין בעל, וגם עדי היחוד אינן בקיאים בזה כלל, לכן בנידון דידן אין לחוש לקידושין כלל. ולא אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא בישראל כשר הזהיר במצות"

לסיכום נימוק זה:
א. לדעת רוב הפוסקים, מעיקר הדין, אין צורך בסידור גט בנישואין אזרחיים.
ב. גם לדעת המיעוט המצריך גט בנישואין אזרחיים, במקרה דנן יש כר הלכתי נרחב לפיו יודו שאין צורך בגט אלא לרווחא דמילתא, וניתן לחייב את הצד המסרב לקבל גט.
ג. החשש לשלומו ובריאותו של הבעל גובר על החשש הזה ויש לכבד רצונו העז להתגרש.
ד. נישואי הצדדים התרוקנו מתוכנם, הצדדים פרודים זה מזה פיזית ורגשית, מזה למעלה משנתיים מנהלים מאבקים קשים ומרים בערכאות השונות בנושאים כספיים שאינם בסמכות בית הדין. בית הדין משוכנע שאין סיכויים לשלום בית וזאת לאחר שבית הדין נתן לצדדים פרק זמן למצות הליך לגישור שלא עלה יפה.
[if !supportLists]ה. [endif]האשה הודתה בבית הדין במעשה הגובל בכיעור גמור. ייחוד עם גבר זר בצימר בשעות הלילה מהווה בהחלט מעשה כיעור בהיותו מקום חשוך.

לאור האמור פסק בית הדין כדלהלן:
א. בית הדין מחייב את האשה בקבלת גט לרווחא דמילתא.
ב. הבעל ובא כחו רשאים לפתוח תיק לסידור גט.
ג. באם תסרב האשה לקבל גט ישקול בית הדין להיעתר לבקשת הבעל ובא כחו להתרת הנישואין ולחייבה בהוצאות משפט.