האם המזונות צמודים למדד

האם המזונות צמודים למדד
הצדדים הופיעו לדיון בו בין השאר הסכימו על חיוב הבעל במזונות חדשיים
כי הבעל ישלם עבור מזונות הילדים 1000 ש"ח לכל ילד עד גיל 18, (סה"כ 3000 ש"ח) ועבור מדור הילדים והחזקה 500 ש"ח + מחציות הוצאות חריגות ככל שיידרש על ידי אנשי המקצוע. כיום מוסכם כי לפי המצב הנתון נדרשים עוד 1000 ש"ח עבור מחציות לילדים, לצורך חינוך, תשלומי בי"ס וגנים, מימון טיפולים ושיעורי עזר. הוסכם כי הבעל ישלם סה"כ 4500 ש"ח וזאת על פי הצרכים כעת.
מוסכם כי בכל מקרה הסכום הכולל לרבות הוצאות חריגות לא יפחת מ-4000 ש"ח.
עניינה של החלטה זו בבקשת האישה ובאת כוחה, להצמיד את התחייבות הבעל בסך 4000 ש"ח לחודש, למדד יוקר המחיה.
להלן נדון בנידונים שבמחלוקת והכרעת הדין בכל אחד ואחד מהם.

א. הצמדת חוב למדד:
1. כסף הוא ערך ולא שווי;
2. שיטת הסוברים שפעמים שיש בכסף תנודות שער;
3. דעת הסוברים שהכסף שומר על ערכו – משום שזה עניינו של הכסף או משום שהמלווה לווה על דעת שהלווה ישלם כפי הערך שישתנה;
4. שיטת הסוברים שהכסף – אין תנודות בערכו;
5. הבדל בין שינוי בערך הכסף מחמת תנודות השוק לבין שינוי מחמת קביעת המלכות;
6. אם המלכות קבעה ערך חדש למטבע;
7. דין הכסף של היום;
8. העולה מהאמור לעניין הצמדת חובות.
ב. גדר חיוב מזונות הילדים.
ג. הבדל בין חיוב על ידי הבעל לבין חיוב על ידי בית הדין.
ד. תביעת "שמא" לחוב מזונות עבר.

א. הצמדת חוב למדד
נשוב ונזכיר את עקרונות ההלכה בעניין חיוב הצמדת חוב למדד, עקרונות שכתבנו בפסק דין בעבר בעניין הצמדת חוב כתובה למדד.

1. כסף הוא ערך ולא שווי
הגמרא בבבא מציעא (דף מד ע"ב) אומרת:
כי הזהב הוא מטבע, והיות שזו הגדרתו – מטבע – אין בו שינוי שער או ערך, אלא טבעו הוא שהוא המטבע והוא הפלס של ערך הדברים הנקנים בו. אם יש עליית שער או ירידת שער אין העלייה והירידה בערך הכסף, אלא התנודות הן בדברים הנקנים בכסף. אף שאפשר שסיבת העלייה או הירידה טמונה בכסף עצמו, כגון שהתגלו מכרות רבים של כסף או זהב וכך מחיר המטבע ירד וכן להפך, אפילו הכי, עדיין המושג 'כסף' מכריח כי לא הכסף הוא שמשתנה אלא ה'פירות' ושאר הדברים הנקנים בכסף הם שערכם משתנה.
מבואר שבמטבע כסף אין התייחסות לעליית ערכו או לירידת ערכו כי כל המושג 'כסף' הוא הכלי שעימו קונים ועימו משיגים את התמורה הנצרכת והוא המודד להון. על כן, כמצפן וכפלס להון, אי אפשר לייחס אליו שינויים בערכו, ועל כן כל השינויים מתייחסים אך ורק לדברים הנצרכים ורק בהם חל שינוי הערך.

2. אמנם ישנם הסוברים שפעמים שיש בכסף תנודות שער
מבואר במפרשים שכל מכר שסוכם מחירו גם אם השתנה השער, המחיר שומר על ערכו [במטבע זה] וצריך לשלם לפי ערכו העכשווי [אף שהסכום שהוזכר הוזכר במטבע אחר ואף התשלום בפועל – בו הוא]. ולכן אם סיכמו על מחיר של דינר, שביום המכירה היה ערכו שווה לכ"ד איסרים, אך מחמת תנודות השער והשוק השתנה ערך הדינר וערכו שווה היום לל"ב איסרים, יצטרך הקונה לשלם כפי הערך העכשווי, כלומר: ל"ב איסרים.
וכך היו שפסקו בדורות האחרונים שלכן בכל התחייבות כספית הכסף שומר על ערכו, ואף אם המלך שינה את הערך וקבע ערך חדש ישלם המתחייב כפי הערך החדש.
ולאו דווקא אם הוזלו הפירות מחמת המטבע שהוקר שצריך לתת לו מטבע היוצא באותה שעה, אלא אף אם הוקרו הפירות מחמת שהמטבע הוזל משלם לפי מטבע היוצא באותה שעה.
אם כן כשם שאם הוסיפו על משקל המטבע, אם הוזלו הפירות בשביל אותו התוספות לא יתן לו מן המטבע החדש, שהרי זה ריבית, כן להפך: אם פחתו משקל המטבע עד שנראה שאין נותנים כל כך פירות עתה במטבע החדש כמו שנותנים במטבע הראשון – צריך שיתן לו שווי מטבע הראשון כדי שלא יפסיד המלווה.
ואין זה משנה מה היה הגורם לירידת ערך המטבע, אם ירד מחמת ירידת ערך המטבע בעולם, מחמת ירידת ערך המתכת בעולם או מכל סיבה אחרת. העיקרון הוא שכל עוד ברור שירידת ערך הכסף ושינוי השער נבעו משינוי בכסף עצמו ולא משינוי הכלכלה בעולם, משינוי ערך הדבר הנקנה או מכל סיבה אחרת, אלא ברור שהשער שהשתנה הוא מחמת השינוי שחל בכסף עצמו – כוח הכסף צריך להישמר, ומי שלקח או התחייב בעבור כסף זה – מחויב הוא לשלם את כוח הכסף שהיה בזמן ההתחייבות.

3. דעת הסוברים שהכסף שומר על ערכו – משום שזה עניינו של הכסף או משום שהמלווה מלווה על דעת שהלווה ישלם כפי הערך שישתנה

לדעתם הטעם הוא משום שזו משמעות הכסף, דהיינו כוח הקנייה שבו, ולכן אם לווה כסף שבכוחו היה לקנות בו כמות מסוימת של פירות – כשיחזיר את הכסף, צריך להחזיר כסף שיכול להשתמש בו ולקנות את אותו כמות הפירות שיכול היה לקנות בעת ההתחייבות [אם לא שאכן השינוי במהותו הוא במחיר הפירות].
ועוד כתבו כי על דעת זה הלווה לו כסף שלא יפסיד מכך שהכסף שינה את ערכו.
ואף אם לא עשו תנאי בנושא זה, כיון שהטעם שלא התנה לפי שלא היה עולה בדעתו מקרה כזה.
שכאשר הלווה לו את הכסף, עשה זאת על דעת שבחזרתו יחזיר לו את ההלוואה עם אותה כוח קנייה שהייתה בעת ההלוואה.

4. שיטת הסוברים שכסף – אין תנודות בערכו
מה שכתבו המפרשים שצריך לשלם ל"ב איסרים ולא כ"ד כפי שהתחייב מראש הוא משני טעמים:

א.אף שהסיכום ביניהם היה כ"ד איסרים, כיוון שכ"ד איסרים הם דינר הרי נחשב שסיכמו ביניהם שישלם לו דינר, ועל כן כאשר הדינר נהיה שווה ל"ב איסרים צריך לשלם לו מחיר זה.

ב. מחמת דין אונאה צריך לשלם לו ל"ב ולא כ"ד איסרים, כיוון שאם סיכמו על כ"ד איסרים וכעת הדינר שווה ל"ב איסרים אם ישלם בזמן התשלום כ"ד ולא ל"ב ייחשב המוכר כמי שהתאנה, ולכן קבעו תוספותו שישלם ל"ב, אך לא משום שזהו השווי הריאלי של החוב שהיה כ"ד איסרים אלא שזהו החוב עצמו.
ועוד ביארו ששוויו של הכסף לא משתנה. כי אם היה משתנה שבתחילה היה שווה מאה וכעת שווה מאה ועשרים, לא היה זה נחשב לריבית להשיב מאה ועשרים על ההלוואה שהייתה שווה מאה וכעת שווה מאה ועשרים, שהרי זה השווי האמיתי של הכסף כעת ומדוע ייחשב ריבית אם יחזיר מאה ועשרים, אלא שבכסף אין שינוי שווי ועל כן השינויים הם לא בכסף עצמו אלא בכוח הקנייה שלו.

5. הבדל בין שינוי בערך הכסף מחמת תנודות השוק לבין שינוי מחמת קביעת המלכות
אמנם אם השתנה הערך מחמת קביעת המדינה, נראה ששונה דינו משינוי ערך הכסף מחמת תנודות השוק – שבזה תמיד נאמר שלא הכסף הוא זה שהשתנה אלא הפירות בשוק הם אלו שעלו או ירדו, מה שאין כן כשהמלך הוסיף במטבע עצמו או החסיר מהמטבע עצמו, שבמקרה זה אין זו ירידת ערך המטבע, אלא קבעו שזהו המטבע החדש והוא הוא המטבע הקודם רק 'בשינוי אדרת', ועל כן בכל מקרה יש לשלם לפי המטבע החדש.

6. אם המלכות קבעה ערך חדש למטבע
אך מה יהיה הדין כשהמלך שינה את ערך הכסף והמטבע וקבע שמעתה ואילך ישווה ערך המטבע לשווי אחר? האם גם במקרה זה נאמר שדין מטבע זה הוא כדין מטבע שפסלו המלך דפסקינן שמשלם כמטבע שהלווה אף שהשתנה ערכו?
בזה נחלקו הפוסקים האחרונים..
הרי שלדעת חלקם אם השתנה שער המטבע משום שהמלך פיחתו או ייקרו גם זה נקרא שפסלתו מלכות ומשלם כמטבע שהלווה לו או שהתחייב לו מכל סיבה שהיא, כיוון שהכלל שאין יוקר וזול במטבע – כלל הוא שאין בו שינוי ואין יוצא מהכלל, ואין זה משנה מחמת מה השתנה שער המטבע אם מחמת תנודות השערים בעולם או מחמת שהמלך קבע כך. העיקר: המטבע – שם מטבע עליו ושוויו קיים מחמת עצמו, ואף שערכו אינו עליו, אך מטבע הוא ועל כן ערכו לא משתנה כלפי חובת החזר החוב.
והחולקים סוברים שכל דברי הגמרא הם ביחס לשינוי שנוצר עקב תנודות שערים אך כאשר המלך שינה את ערכו ושערו הרי זה כמטבע שאינו קיים בעולם יותר שבוודאי חייב לשלם מטבע חדש.

7. דין הכסף של היום
אמנם יש לזהות כמה תקופות בהיסטוריה הכלכלית של העולם כשבכל תקופה יש גדר שונה לערך ואופי שונה לשווי מטבע הנהוגה בה.
שאמנם בימי הגמרא והפוסקים היו המטבעות בעיקרן בעלי ערך עצמי, לפי משקל וטיב הזהב או הכסף או שאר מיני מתכות שמהן הוטבעה המטבע. וכל מלכות ומדינה היתה קובעת משקל טיב וצורת המטבע העוברת לסוחר באותה מדינה.
בתקופות יותר מאוחרות אנו מוצאים כבר שינויים בערך המטבעות מבלי שישתנו טיבם ומשקלם.
לפני קרוב למאתיים שנה הוציאו המדינות בנוסף למטבעות בעלי ערך עצמי גם תחליפים למטבעות – אם בצורת שטרי נייר ואם בצורת מטבעות ממתכת זולה שערכן הנקוב היה כערך המטבעות היקרות – ולהלכה היה כל אחד יכול לקבל תמורתן מטבעות ממתכת יקרה. גם ערך תחליפים אלה השתנה מדי פעם על פי צו ממשלתי ולפעמים גם מתוך חוסר אמון של האוכלוסיה.
בתקופה יותר מאוחרת (לפני כארבעים שנה) בוטלה ההתחייבות של השלטון לתת נגד שטרי הכסף מטבעות ממתכת יקרה, ולאט לאט הוצאו המטבעות היקרות בכלל מן המחזור ברוב המדינות, אלא שכל מדינה היתה צריכה להחזיק רזרבות זהב בשווי המטבעות שהיא מוציאה לשוק והיה קיים פיקוח בין־לאומי על כך.
בתקופה אחרת היה די בכך שהמדינה מחזיקה רזרבות של מטבע קשה דהיינו ממדינה אחרת שיש כסוי של זהב למטבע שלה.
לפני כמה שנים בוטלה גם חובת החזקת רזרבות, ולמעשה יכולה כל ממשלה להוציא שטרי כסף כמעט ללא הגבלה. אך כמובן שערך הכסף של כל מדינה מוערך בשווקי העולם על פי אוצרותיה הטבעיים והסחר הבין־לאומי (יבוא לעומת יצוא), וכל שכלכלת המדינה חלשה יותר גם ערך כספה יורד בשווקי העולם וגם בשוק הפנימי גורם הדבר לאינפלציה ולעליית מחירים בגלל ירידת ערך המטבע. ומכאן נובע הצורך לפחת מדי פעם את ערך המטבע המקומי לעומת הזהב או מטבע קשה אחרת כגון הדולר בארץ ישראל.
בשנים האחרונות חלו שינויים גדולים במדיניות המטבעות בעולם וחלק מהמדינות קבעו שער נייד למטבעותיהן, שהוא משתנה מדי פעם לפי ערכה בשוק הבין־לאומי, אלא שאין ניוד השער משפיע באופן ישיר על היוקר והזול בתוך המדינה כי אם לגבי הסחר הבין־לאומי.
ולכן חשוב לציין שכל הראיות הללו נסובו על תקופת הגמרא שבה בוודאי היה למטבע ערך עצמי הן מחמת המתכת שממנה היה יצוק והן מחמת גודלו, משקלו והחשיבות שהמלכות ייחסה אליו.
אך כיום, כאשר אנו עומדים בתקופה האחרונה כמבואר לעיל, יש לדון אם אכן עדיין המושג כסף הוא הטיבעא שבו ואף אם הייתה הוזלה או הוקרה בערך המטבע אפשר לשלם כפי שהלווה לו, שהרי הכלל הקיים שכסף הוא ערך המטבע לא עדכני ביחס לכסף של היום, שהרי היום אין ערך למטבע, כל כולו החלטה של המלכות על גובה ערכו ומבלי החלטה זו אינו כלום, וכיצד אפשר להתייחס למטבע הנובע מהחלטה של המלכות, ללא כל שוויות מבלעדיה, כבעל ערך עצמי?
והיוצא מכך הוא שכאשר מדובר במטבע שאינו מטבע מחמת עצמו ושוויו אלא מחמת הקביעה של המלכות כי צורה זו תשמש למטבע, והיא שהחליטה על שוויו ועל ערכו, כל שינוי בערכו כמוהו כמטבע חדש. על כן כאשר המלך מחליט על הוזלת המטבע או על ייקורו אין זה כמטבע שהוזל אלא זהו מטבע אחר, ועל כן צריך לשלם כפי הערך העכשווי החדש.
ועדיין כל שינוי בערכו מחייב שינוי בערך החוב, שעל כן יש להצמיד את הערך המקורי לערך העכשווי.
ועוד יש הסוברים שלכסף של היום כלל אין גדר של כסף, ועל כן בוודאי שיש להוסיף על המטבע לפי הערך של היום ולעדכן את החוב לפי שער המטבע ביום התשלום.
ויש שאמרו שאמנם מאחר והמלכות עצמה מתנהגת בהתאם לירידת ערך המטבע, והיינו שהיא מצמידה את החובות למדד יוקר המחיה וגם מעלה את המשכורות של העובדים וגם מפחתת את שער המטבע ביחס למטבעות זרים. וכל זה מוכיח שהמלכות נותנת גושפנקא לאותה ירידה בערך המטבע, והרי זה כפיחות המוכרז בדיעבד על ידי המלכות, דמה לי אם מלכתחלה הכריז המלך שהשקל ייפחת בחמישית מערכו ומיד התיקרו כל המוצרים בהתאם לזה, או אם כל המוצרים התיקרו בשיעור כזה והדבר ניכר שהוא מחמת חולשת המטבע והמלך עצמו מתייחס למטבע כשוה פחות מערכו הקודם. אזי אפשר שלא תהא בזה מחלוקת בין הפוסקים, ויש להצמיד חובות למדד.
אך ישנה גם סברה שאין להתחשב בכסף של היום בירידת ערך המטבע ואין להצמיד למדד חובות.

8. העולה מהאמור לעניין הצמדת חובות.
העולה מהאמור לעניין הצמדת חוב למדד, ומקרה שלפנינו – הצמדת חוב מזונות הילדים, חוב שמקורו בהסכמת הצדדים על סך המזונות שישלם האב מדי חודש בחודשו, נראה שאין מקום להצמיד חוב זה למדד יוקר המחיה, שהרי יש ספק לפנינו האם השינוי הינו בערך הכסף או שינוי מחמת המלכות ודעת בני האדם, ועל כן נכריע כפי שמכריעים בכל ספק ממון "וחכמים אומרים זה כלל גדול בדין – המוציא מחברו עליו הראיה".

ב. גדר חיוב מזונות ילדים
הנה יש לחקור מהו גדר חיוב מזונות הילדים. האם יש להגדיר את חוב מזונות הילדים כחוב שנוצר מעת לידת הילדים, ובאותה שעה התחייב האב לשלם את מזונותיהם עד שיגדלו, וזמני הפירעון של חוב זה הינם מידי חודש בחודשו, או שמא בכל חודש נוצר חוב על האב לשלם עבור מזונות ילדיו.
ואמנם נחלקו בדבר גדולי הפוסקים בדורנו :
1. אם חוב מזונות הילדים הינו חוב שחל על האב כבר מעת לידת הילדים, אלא שזמני הפירעון הינם מדי חודש בחודשו, יש מקום לדון על הצמדת החוב למדד יוקר המחיה, שהרי יש פרק זמן ניכר בין זמן החיוב לזמן הפירעון, ושמא חייב האב לדאוג שבזמן הפירעון של כל תשלום יישמר לילדים כוח הקניה בסכום עליו התחייב מתחילה.

2.אך אם חוב המזונות מתחדש בכל חודש אין סיבה להצמידו למדד.
ואכן יש השלכה בספק זה על הנדון שלפנינו אם להצמיד חיוב המזונות למדד, וככל חיוב המוטל בספק לא נוכל לגבותו על פי הכלל הידוע – המוציא מחבירו עליו הראיה.

ג. הבחנה בין התחייבות על ידי הבעל לבין התחייבות על ידי בית הדין
אכן מצאנו בכמה פסקי דין, שקבעו חיוב מזונות כולל הצמדה, והדבר דווקא במקרים בהם צפה בית הדין שאם יקבעו סכום קבוע למזונות חודשיים, יש חשש ממשי שבגלל המצב הכלכלי בארץ, ובעיקר מהעבר הרחוק בו תנודות שער המטבע היו גבוהות, כוח הקניה הקיים בסכום שנקבע למזונות הילדים עלול להישחק, ובמשך הזמן לא יהיה בסכום זה בכדי לכלכל את הילדים באופן הראוי, ולכן קבעו בית הדין מראש ואף הודיעו זאת בפסק הדין כי הסכום הראוי למזונות הילדים הוא נכון לחודש או שנה זו, אך יש להצמיד את הסכום למדד יוקר המחיה כדי לשמור על זכות הילדים למזונות מספיקים.
אולם אם הצדדים חתמו על הסכם גירושין בו התחייב הבעל חיוב מזונות בסכום חודשי, ולא הוזכר כלל עניין ההצמדה למדד, הרי זה החיוב ואין בלתו, ואין מקום לבית הדין להתערב ולשנות סעיף בהסכם הגירושין ולהצמיד את חיוב המזונות למדד נגד רצונו המפורש של הבעל לא להתחייב בהצמדה.
מסקנה

תביעת האם להצמיד למדד את התחייבותו של האב למזונות הילדים בניגוד לרצונו – נדחית.