האם בנוגע להחזקת ילדים בכח בית הדין לפסוק בניגוד לדעת מומחים

האם בנוגע להחזקת ילדים בכח בית הדין לפסוק בניגוד לדעת המומחים

הצדדים התגרשו בגט על פי הסכם גירושין בו נפסק כי: "הקטינה תשאר במשמרתה וחזקתה של האשה עד הגיעה לגיל 18 שנה".

בהיותה בת 6 שנים הגישו הצדדים בקשה לשינוי ההסכם בענין משמורת הקטינה:
"הקטינה תסע עם הבעל למשך תקופה של כחצי שנה ותשהה עמו בחו"ל".
"הבעל יהא זכאי להוציא את הקטינה יחד למקום מגוריו הקבוע בארה"ב וניתנת בזאת רשות האם לכך על פי כל דין. האם מסכימה כי הקטינה תתגורר עם האב במקום מגוריו הקבוע בארה"ב".
"הסדרי הבקורים יקבעו בהסכמה בין ההורים לטובת הקטינה למשך תקופה זאת".

לאחר כ 4 חדשים מזמן הנסיעה הגיש האב לביה"ד בקשה למשמורת הבת או לחילופין להמשך משמורת זמנית.

בדיון נוסף ביה"ד החליט לדחות את הבקשה להאריך משמורת הבת עד לאחר ששה חדשים ועל האב להשיב את הבת לאמה. נקבע מועד לדיון.
ניתנה הוראה לשירותי הרווחה להמציא תסקיר.
ב"כ האב הגיש לביה"ד הגדול בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.
אכן ביה"ד הגדול החליט לעכב ביצוע ההחלטה המחייבת את האב להשיב את הבת לאמה.

אמנם לאחר 8 חדשים קיבל ביה"ד תסקיר של שירותי הרווחה, אך בכל זאת החליט ביה"ד:

א. משמורת הבת היא אצל האם ועל האב להשיב את הבת לאמה.
ב. האב רשאי לבקר את הבת בימים ראשון , שלישי וחמישי בין השעות 16.00 – 19.00.

ב"כ האם עתר לביהמ"ש העליון, אלא שמכל מקום כך נפסק בבג"ץ:

"אין ספק בדעתנו כי לא נוכל ליתן צו אופרטיבי לעת הזו. הסכסוך בין העותרת לבין המשיב תלוי עתה ועומד לפני ביה"ד הרבני האזורי בחיפה. וכל עוד לא החליט ביה"ד הרבני האזורי בנושא לא הונחה עילה להתערבותנו.
בה בעת ברצוננו להעיר כי בהיות הנושא טובתה של הילדה – טובתה כפי שאוצלת היא על נושא הילדה לרבות קבלת חוות דעת מאת פסיכולוג קליני בר – סמכא חייבת להעשות על דעת ביה"ד ועל פי הנחיותיו והוראותיו.

לאחר כ 10 חדשים מזמן הנסיעה החליט ביה"ד על מינוי פסיכולוגית קלינית שתעשה אבחנה לילדה, וכן תבדוק טיב הקשרים עם שני הוריה ע"י תצפית ואבחון ותגיש חוות דעת לביה"ד תוך 30 יום.
כמו כן נשמעו עדות של הפסיכולוגית בענין חוות הדעת, וכן עדות עו"ס שמונתה על ידה על מהות תסקיר שקיימה היכן טובתה ומשמורתה של הילדה להמצא בחזקת מי מההורים, וכן נחקרו ע"י באי כוח הצדדים וכן האב והאם נחקרו ע"י ב"כ הצדדים.

לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית הדין הרבני:

בבואנו להכריע את הדין עלינו לשקול בראש ובראשונה מהי טובתה של הילדה – הקטינה. ובראש מעיינינו תהיה הקטינה. לא בזכויות הוריה או בהסכמיהם אנו עסוקים אלא בטובת הילדה. הכללים בהלכה בענין החזקת ילדים לא דיברו בזכויות ההורים על ילדיהם. בהלכה נקבע מהי טובתו האמיתית של הילד מתוך ראיה כוללת של מצבו. לכן ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן קבועות ובכל מקרה יש לדון אחר טובתו של הילד.

מאחר והקובע בהלכות אלו הוא טובת הילד, הרי שיש להבין את גוף ההלכה שהבת אצל אמה לעולם, כקביעת טובת הילדה המרבית. ההלכה כאן באה מתוך הבנה מעמיקה בנפש הילדה ומתוך התחשבות בצרכיה החומריים והרוחניים של הילדה ומיכולות אביה ואמה לספק צרכיה.

ובכן מהי טובת הילדה, על כך כתבו הפוסקים:

"מה שאמרו הבת אצל אמה לא בשביל קירוב ואהבת האם לבת יותר מן האב נגעו בה אלא לתיקון הבת תלמוד דרך ארץ עם אמה…"

"כללו של דבר כי כל זכות שאמרו ז"ל בדבורם הבת אצל האם לעולם… בזכותה דברו לא בזכות האם… "

אך מכל מקום כתבו הפוסקים האחרונים:

"…אף שלב"ד נראה שטוב לה אצל בית אביה מ"מ יש להתיישב בדבר למעשה אם לעקור מה שאמרו חכמים הבת אצל האם בשביל אומדנא של הב"ד."

כלומר ההבנה שטובת הבת היא כשהיא אצל אמה היא כה מבוססת וחזקה, עד שכדי לעקור קביעה זו יש להתיישב בדבר, דהיינו הדבר צריך להיות בגדר ודאי בפני בית הדין, ולא באומדנא של ספק.

אמנם טוען האב להעביר את הילדה לחזקתו, מאחר ומעלה מספר טענות בקשר לתפקוד האם והתנהגותה כלפי הבת.

א. גזיזת שיער הילדה – האם טענה שהיתה מקפידה לשלוח את הילדה לגן עם שיער אסוף כדי שלא תדבק בכינים, אך הילדה נהגה להוריד את הקוקיות בגן, בכך שערה התפזר והיה חשוף להתדבקות בכינים, האם אמרה לבת שאם היא תמשיך להוריד את הקוקיות בגן היא תצטרך לספר אותה וזה מה שקרה בסופו של דבר. ביה"ד התרשם מהסבר האם למעשה גזיזת השיער ולא רואה בו מעשה התעללות אם בבתה, אלא דאגת אם לנקיון וסדר.

יש לציין כי ארוע זה התרחש לפני חתימת האב על הסכם הגרושין המתוקן, ולמרות הארוע הסכים האב להמשך המשמורת הקבועה אצל האם. כלומר שהאב הבין שלא היתה התעללות.

ב. כיבוי סיגריה – האם טענה שהארוע היה כתוצאה מתאונה שהבת רצה אל אמה ונתקלה בסיגריה הבוערת. לטענת האם נודע לאב על הארוע מיידית והבת קבלה טיפול רפואי מתאים. גם כאן ביה"ד התרשם מהסבר האם ולא מצא כאן מעשה התעללות.

ג. טענה בדבר מכות וסטירות – האם טענה שלא הרבתה להכות, אך הודתה שהיו מספר מקרים בודדים בהם הכתה את בתה לצרכי חינוך. במהלך הדיונים לא הצליח האב להוכיח קיום מסוכנות לילדה. עלינו להתייחס איפוא להכאת הילדה לפי הודאת האם לצרכי חינוך.

ד. טענה בדבר יציבות כלכלית וחובות לבנק, האם טענה שהיא עובדת ומשתכרת ויכולה לשאת בגידול הילדה, גם אם נקבל את העובדה שמצבו הכלכלי של האב טוב משל האם. קשה לקבוע את טובת הילדה רק לפי שיקול מצבו הכלכלי של האב כל עוד צרכי הילדה הבסיסיים מתמלאים וקיימת חובה על האב לזון את בתו.

וכן מס' טענות דומות נוספות. לדעת ביה"ד קשה להתרשם מהחומר שהוצג לענין טובת הילדה.

מאידך טוענת האם להעביר את המשמורת של הבת לחזקתה. טענה זו לדבריה מבוססת על מספר טענות.
א. טענה בדבר סרבנות קשר עם הבת, האב אמנם הכחיש את דבר היותו הורה סרבן קשר. אולם ביה"ד התרשם שהאב הערים קשיים על האם בענין סדרי ראיה.

ב. טענה בדבר התמסרות לילדה, האב הודה שאשתו לוקחת את הילדה לבית הספר.

ג. רצון הילדה, האם הציגה תמלילי שיחה שלה עם הילדה. לפי האמור בתמלילים עולה כי הילדה אוהבת את אמה ומצפה לחזרתה לאמה. ביה"ד התרשם מקשר טוב בתקשורת שבין הבת לאם.

ה. טענה בדבר פסילת מינוי הפסיכולוגית ופקידת הסעד, האם הציגה דרישה לפסול את מינוי הפסיכולוגית מטעמים של חריגה בסמכות שימוש בחומר מארה"ב לפני בדיקה עצמית וחוסר מקצועיות, וכן לפסול מינוי פקידת הסעד מטעמים דומים. ביה"ד לא נענה לבקשת הפסילה.

מכל מקום, על אף העקרונות המשותפים להלכה ולחקיקה, לא מן הנמנע שערכאות שונות יבחנו את טובת הילד בצורה שונה ולפי הדיין יקבע הדין.

על כן בחינת טובת הילד תעשה לפי ראות עיני הדיין בבחינת אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. יחד עם זאת על אף שיתכנו חילוקי דעות בשקלול כולל בדבר טובתו של ילד, חייבת להיות הסכמה על מספר עקרונות שקיומם יהיה תנאי הכרחי לקביעת טובת הילד, כמו הדאגה לשלומו, לבריאותו, לסיפוק צרכיו הגופניים והנפשיים של הילד.

חוות דעת של מומחים

בבואנו להכריע בשאלה כה גורלית וסבוכה, הנראית בחומרתה כדיני נפשות, עלינו להועץ בכל כלי שיוכל להאיר עינינו בבדיקת טובת הילדה. לכן נוהג בית הדין בדרך כלל להעזר בחוות דעת של מומחים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים. במקרה דנן בית הדין מינה פסיכולוגית, להאיר את עיני בית הדין בענין טובת הילדה. והפסיכולוגית מינתה עובדת סוציאלית לבדיקת הנושא.

בית הדין אף על פי שהוא הפוסק האחרון בזה, מכל מקום צריך להודות כי אין הוא מומחה להחליט על טובת הילד בעצמו בלי בירורים קודמים ע"י מומחים לדבר כמו באותה מידה שאין בית הדין מומחה להחליט איזה חולה מותר לחלל עליו את השבת ואיזה מותר להאכילו ביום הכיפורים מפני פיקוח נפש בלי עצת רופא או מומחה לדבר, כן גם בטובת הבן.

אמנם הדמיון ביניהם אינו מוחלט. בהלכות פיקוח נפש ההלכה קבועה שפקוח נפש דוחה את השבת או את יום הכיפורים, ותפקיד הרופא לקבוע את מצב החולה האם הוא מסוכן או לא ולכן ההלכה תקבל בצורה מוחלטת את קביעת הרופא. בעוד שבנדון החזקת הילד ההחלטה על טובתו היא החלטה שיפוטית בעלת מכלול שלם של שיקולים והמומחים רק מסייעים ונותנים כלים לבית הדין לבחינת טובת הילד. על כן לא מן הנמנע שבית הדין לא יאמץ את חוות דעת המומחים או שיעזר רק בחלקים ממנה ולא בכולה, אם אכן בחן אחרת את המכלול של טובת הילדים.

העמדה, שבחינת טובת הילד היא הליך שיפוטי ותפקיד ההכרעה נתון למערכת השופטת ולא למומחים, באה לידי ביטוי גם בפסקי בית המשפט העליון. וכן נפסק בבג"ץ:

"בית הדין או בית המשפט, לפי הענין, לא יתעלם מעמדותיהם של העובדים הסוציאליים והיועצים המשפטיים המסייעים לערכאה השיפוטית לגבש את עמדתה, אולם עדיין יש לזכור כי ההכרעה השיפוטית היא בסופו של דבר באחריות בית המשפט או בית הדין, הצריכים לשקול את מכלול הדברים ולראות מה ביניהם הוא לטובת הקטין על רקע התשתית העובדתית כולה. "

נמצאנו למדים שבבואנו להחליט על החזקת הילדה עלינו לשקול בכובד ראש היכן תהיה טובתה שלמה. לצורך כך עלינו להעזר בכישוריהם של מומחים בנושא אך דברי המומחים לא יהיו כדברי אורים ותומים עבור בית הדין. מחובתנו לערוך מכלול שלם של כל הנתונים העומדים לנגד עינינו ובאם ימצאו ראיות בעלות משקל נוספות נתחשב גם בהם.

מן הכלל אל הפרט, לתביעת האב נגד האם לקבלת משמורת קבועה על הבת הקטינה. לצורך קביעת טובת הילדה, בית הדין מינה, כאמור, פסיכולוגית שהמליצה על העברת המשמורת לאב. הפסיכולוגית מינתה עובדת סוציאלית שבדקה גם היא את הענין והגיע למסקנה דומה.

בית הדין בקש ללמוד את חוות הדעת של המומחיות לעומקן. לצורך כך התנהלו דיונים ארוכים מאד בהם נחקרו הפסיכולוגית והעו"ס הן על ידי ביה"ד והן על ידי בא כח האם ולאחר מכן בחקירה נגדית על ידי בא כח האב.
לאחר לימוד והבנת חוות הדעת ושקילת נימוקיהן בית הדין הגיע למסקנה שלא לקבל הפעם את ההמלצות המובאות בחוות הדעת. לאחר שקילת מכלול הנתונים העוסקים בטובת הילדה בית הדין מכריע שטובתה להשאר במשמורת אמה. בית הדין מצא ראיות בעלות משקל כדי לסתור האמור בחוות דעת המומחיות.
עתה עלינו לשאת בחובה הכבדה, להשמיע באורח מפורט ומדוקדק מה טעם הכרענו כפי שהכרענו ומדוע ראינו לדחות המלצת המומחים. על מה ראינו שיש בקביעה שבסתם טובת הבת אצל אמה כדי לחול גם בילדה הקטינה.

דו"ח הפסיכולוגית

ביחס לחוות הדעת של הפסיכולוגית נמצאו הממצאים הבאים:

א. על אף האמור בדו"ח, בעדות בפנינו העידה הפסיכולוגית שאין חשש לאלימות או התעללות בילדה, התרשמנו שאכן שלומה של הבת יהיה יציב ובטוח אצל אמה.

ב. חוות הדעת ומבדק האישיות של הפסיכולוגית נעשו בהווה תוך כדי התייחסות להתנהגותה ולתגובותיה של האם בהווה סביב מצוקתה של האם המנהלת מאבק משפטי ארוך מיגע ויקר להחזרת בתה שנלקחה ממנה. הפסיכולוגית עצמה העידה בפנינו שלא יכלה לחוות דעה ביחס לתקופות אחרות, לא לעבר לתקופה בת 3 שנים בהם הבת היתה אצל האם. וממילא גם לא לעתיד, לתקופה רגועה יותר עבור האם עת תקבל לידיה את בתה.
הפסיכולוגית נתנה משקל רב מדי להתפרצות האם בשעה שהתבשרה על ידי הפסיכולוגית שעליה לממן בדיקה נוספת של עובדת סוציאלית, הפסיכולוגית הגיעה לקביעה גורלית על סמך התפרצות זעם רגעית. בית הדין נוטה להבין לרגשות האם הקשורה לבתה ורוצה בקרבתה ומרגישה שבבת עיניה נגזלה ממנה. ניתן להבין כאב אם והתפרצות זעם של אם השומעת שההליך להחזרת בתה יתארך ויעלה במחיר יקר יותר. אל לנו להסיק מהתנהגות חד פעמית מסקנות מרחיקות לכת על מבנה אישיותה של האם ויכולתה לתפקד כאם טובה. חוות הדעת היא רגעית ללא משקל מספיק לטווח רחוק.

ג. בחקירתה לא הצליחה הפסיכולוגית להמציא אף לא עובדה אחת או התייחסות כלשהי לתקופה ארוכה מאד בה שהתה הבת אצל אמה. פרט לתלונות שעלו לאחרונה על ידי האב לא ידעה לספר על תקופת העבר מאומה. לא חקרה אצל גננות כיצד התנהגה הילדה באותן השנים לא חיפשה ממצאים אחרים לבחינת טובת הילדה בתקופה בה שהתה אצל אמה. ואף לא הצליחה להצביע על השלכת התנהגות האם בהווה על העתיד.

ד. לא נבדקו לעומק תנאי המחיה של האם ומסוגלותה הפיזית. הפסיכולוגית הסתפקה בכך שראתה תנאי מחיה נוחים אצל האב ולא בדקה לעומק את יכולות האם לספק תנאים מתאימים. מצאנו שניתן בחוות הדעת דגש גדול מדי לתנאים חומריים שאצל האב, בעוד שבית הדין התרשם שגם אצל האם קיימים תנאים מתאימים. בפני בית הדין הונחה חוות דעת של עובדת סוציאלית ממחלקת הרווחה במקום מגורי האם בתל אביב המאשרת קיום תנאי מחיה נוחים ובטוחים אצל האם. חוות דעת זו לא היתה בפני הפסיכולוגית.

ה. נוכחנו לדעת שהפסיכולוגית לא שקלה את מידת מעורבותו של האב בטיפול היום יומי בבתו. לפי הודאתו של האב בפנינו הוא עובד שעות רבות ביום ואשתו מטפלת בילדה בשעות אלו. האם החורגת לוקחת את הילדה מבית הספר. מעדותה של הפסיכולוגית עולה שנתונים אלו לא נשקלו כראוי.

ו. באישיות האב נתגלו ממצאים של חוסר יכולת בתקשורת רגשית. וכך כתבה הפסיכולוגית בסיכום הבדיקות הפסיכודיאגנוסטית:

"פלוני הוא גבר מסוגר בד"כ. אוהב הפרטיות שלו ומרגיש נוח בחברת מספר מצומצם של חבריו. אינו אוהב להתעמק במצבי מציאות מורכבים נוטה להכחיש מצוקות רגשיות שלו ואינו משקיע מחשבה רבה בנתוח ובבדיקה עצמית. הוא עלול לנהוג באופן סמכותי ונוקשה כאשר נראה לו כי הינו מבין טוב יותר מהאחר את הנדרש במצב נתון. הבטוי הרגשי הינו מצומצם ומותאם לנסיבות הינו בד"כ אדם מאופק וקשה לו להיות ספונטני ופתוח."

הפסיכולוגית התעלמה מממצאים קשים אלו בתקשורת הרגשית של האב תוך שהיא משלימה החסרונות באישיות האב באמצעות אשתו הנוכחית. ביה"ד התרשם מדברי הפסיכולוגית שאלמלא האב היה נשוי היתה ממליצה שהמשמורת תהיה אצל האם ולא אצל האב. נמצא שלאשת האב – האם החורגת, תפקיד חשוב בחוות הדעת. למרות זאת הפסיכולוגית לא בדקה לעומק מערכת היחסים והקשרים עם האם החורגת, לא ערכה מבחן אישיות לאם החורגת ורק צפתה במשחק משותף של הילדה עם האם החורגת.

במקום בו הפסיכולוגית לא בדקה, נבדוק אנו את טיב מערכת הקשרים של ילדה עם אם חורגת:

על פי תשובת הגאונים, טענת אב להחזקת בתו לא תתקבל אם הוא נשא אשה אחרת ובמיוחד אם יש לו ילדים מאותה אשה. הקביעה מתבססת על הבנת העומק של מערכת היחסים שבין אשה לבין בת בעלה, ועל ראייתה כמערכת מורכבת ומסובכת הטעונה איבה שנאה וקנאה. השנאה העלולה להתפתח ביניהן מביאה לפסול עדות מיוחד ביניהן. חז"ל הפליגו בדמוי תאור היחס שביניהן לאמור בפרשת התוכחה: "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר" – זו אשת אב. בתשובת הגאונים מיישמים, את עומק בינתם של חז"ל בחכמת הנפש, כדי לקבוע מסמרות בענין טובת הילדה, שלא טוב לה להיות עם אם חורגת, במיוחד כשלצד הילדה מצויים ילדיה של האם החורגת.

ז. לגבי האם כתבה בסיכום הבדיקות הפסיכודיאגנוסטית:

"פלונית … היא בעלת יכולת פוטנציאלית טובה של הבנת האחר. "

באחד המבחנים שעשתה, ציון האם היה גבוה יותר משל האב. בבדיקת האם נמצאו 25 נקודות ואצל האב רק 14. בעדותה הפסיכולוגית הדגישה עד כמה חשוב לילדה הקשר עם האם. נראה שהדברים לא באו לכלל שיקול בהחלטה הסופית, בה ניתנה העדפה לאם חורגת, מבלי צפייה לטווח רחוק במשמעות הקשר עם אם חורגת המגדלת גם את תינוקה, לעמת אם ביולוגית אוהבת בעלת פוטנציאל להבנת האחר.

ח. בעדותה סיפרה הפסיכולוגית שכשהילדה באה עם אמה לפגישה הילדה הביעה רצון להשאר אצל אמה. בעוד שהיא באה עם אביה הביעה רצון להשאר אצל אביה. נראה שלא נשקלה לעומק המשמעות של הסתירה ברצון הילדה.

ט. האב המציא לפסיכולוגית סיכום מפגשים של היועצת החינוכית שבדקה את הילדה בארצות הברית. על אף שהגב' רק יועצת חינוכית וידידת משפחת האב, היא הוצגה כפסיכולוגית. היה אסור לפסיכולוגית לעשות שימוש בחומר זה. בית הדין התרשם שנעשה שימוש במסמכים אלו.

י. הפסיכולוגית הגיע למסקנות על חוסר זהות מינית של האם רק על סמך פענוח תמונה על ידי האם. ודאי שהקביעה לא מדעית. מה גם שהאב מעולם לא העלה בעיה בנדון.

יא. מדברי הפסיכולוגית בעדותה עולה שבפסיכולוגיה אין מסקנות ברורות בבחינת חד וחלק. ולכן הרבתה להשתמש בביטוי "נראה לי". כמו כן ציינה שבנושאים שונים ישנם חילוקי דעות בין מומחים.

יב. הפסיכולוגית המליצה לבית הדין לא לראיין את הילדה עצמה מפאת חשש להשפעת הדבר על הילדה. בית הדין קיבל את עמדתה, והסתפק בדווח על רצונותיה הסותרים של הילדה.

יג. לדעת הפסיכולוגית הסדרי ראיה עם האם היו צריכים להיות רק במרכז קשר. אכן כך התנהלו הביקורים משך תקופה. רק לאחר שבית הדין שמע בעדותה של הפסיכולוגית שלא קיים חשש לאלימות או להתעללות מצד האם בילדה בית הדין קבע הסדרי ראיה רגילים ללא מרכז קשר ודחינו את המלצת הפסיכולוגית. מבחן התוצאה הראה שלא שגינו כשלא קיבלנו את חוות דעת הפסיכולוגית. הביקורים היו מוצלחים לא נרשמה בהם שום תקלה. בשיחה של האב והאם בבית הדין בנסיון למצוא הסדר מוסכם לחדשי הקיץ הודה האב: "מרכז הקשר היה טעות".

דו"ח העובדת הסוציאלית

ביחס לחוות הדעת של העובדת הסוציאלית נמצאו הממצאים הבאים:

א. עריכת הדו"ח נעשתה בחופזה בתקופה קצרה. היא היתה צריכה לבקש ארכה כדי לסיים את הבדיקה לעומק.

ב. לא בדקה ממצאים מתקופת העבר עת שהתה הילדה אצל אמה. לא ראיינה גננות או בני משפחה שיסיעו לה לפענח את שהתרחש באותן שנים, למרות שהעידה בפנינו שהיתה שמחה לעשות כן.

ג. לא ידעה שהילדה ביטאה רצונות סותרים בשאלת המשמורת והיה ברור לה שהבת מעדיפה את אביה.

ד. לא בדקה תנאי מגורי האם בתל אביב אך כן הגיע למסקנות על תנאים אלו מבלי לבדקן.

ה. לא בדקה את טיב הקשר של הילדה עם האם חורגת.

ו. נתנה דגש גדול מדי לעובדה שכשהילדה היתה אצל אמה היא עברה הרבה מקומות. בעוד שישנה הכחשה בין האב לאם בנושא והדבר לא הוכח.

ז. לא מצאה פגמים באישיות האם בתקופה בה שהתה הבת אצלה.

ח. בית הדין התרשם שנעשה שימוש בחומר של היועצת החינוכית מארה"ב. דבר שהיה אסור להיעשות.

ט. בית הדין לא מינה את העובדת הסוציאלית. המינוי היה של הפסיכולוגית. התברר שהעובדת הסוציאלית היתה מתמחה של הפסיכולוגית.

י. בית הדין התרשם שהיה תאום עם הפסיכולוגית ושמסקנות הפסיכולוגית היו ידועות לעובדת הסוציאלית עוד בטרם גיבוש המלצה סופית.
מסקנה

לאחר שמיעת הצדדים ובאי כחם, ואחר עיון בכתבי הסיכום ההדדיים ובחומר שבתיק ולאחר שקילת מכלול הנתונים שהיו לנגד עינינו בדבר טובתה של הילדה, הן טובתה החומרית והן טובתה הנפשית ולפי כל האמור לעיל מחליט ביה"ד לדחות תביעת האב לקבלת משמורת על הבת ועל האב להשיב את הבת למשמורתה וחזקתה של האם.

משמורת הבת אצל האם תהא מלווה במעקב של שירותי הרווחה במקום מגורי האם. האב זכאי לבקר את הבת אצל האם ולקחתה לשבתות ומחצית החגים והחופשות.