האם מותר לאם להרחיק את הילד מהאב בתואנה של "טובת הילד"

האם מותר לאם להרחיק את הילד מהאב בתואנה של "טובת הילד"
בפתח הדיון בבית הדין הרבני, נחקר ע"י בית הדין העו"ס של מחלקת הרווחה.
לדעתו לא נשמר מקומו הראוי של האב על ידי האם. נעשה כמעט כל דבר אפשרי למחיקת מעמדו של האב בעיני הילד. אם האב לא היה נאבק על מקומו בחיי הילד, אני חושש שהיום הילד לא היה פוגש את אביו. התחושה היא שמעמד האם מבחינתו של האב נשמר הרבה יותר טוב ומכבד מאשר מעמדו של האב על ידי האם. זה מאיים על הקשר שיש לילד עם האב ופוגע בילד. הסדרי הראיה כיום הם טובים, אך הם לא קידמו מבחינת האם את ההשלמה שהאב חייב להיות חלק מחיי הילד. המאבק נמשך והילד חווה דברים לא פשוטים. ההמלצה שלי למשמורת לאב היא שעיקר חיי הילד יתנהלו בבית האב.
בחקירת באי כוח האם את העובד הסוציאלי טען כי:
לא היתה כוונה להכריז על הילד כילד נזקק. אין ספק שהאם אוהבת את הילד ויש ביניהם קשר אמיץ, אך בזה לא מתמצה העניין. הילד עבר טיפול רגשי. לא נזקקתי לחוות דעת המטפלת הרגשית כדי לגבש דעתי. דעתו עמוקה יותר מבחינת ההכרות שלו עם המשפחה. אין גורם טיפולי שמכיר טוב יותר ממנו את המערכת המשפחתית.
אכן המליץ להעביר הילד בגיל 6 מאמו לצורך שמירת הקשר עם ההורה השני וניהול תקין של הקונפליקט, בתחילתו של התסקיר ציין התייחסויות שונות לתיק. ההמלצה נסמכת על היכרות מעמיקה. הורה משמורן צריך לשמור על מעמדו של ההורה האחר, וזה לא קורה.
באשר לטענה שהאב ניתק קשר עם ילדיו האחרים, ציין כי בדק ילד אחד מול שני הורים. לשני ההורים ילדים מנישואין קודמים וטען כי לא התייחס למצבם של הילדים, ולא התייחס לעבר ההורי של מי מהם ולא נזקק לכך כדי להחליט.
באשר לטענה אודות אלימות במשפחה של האב מנישואין קודמים, בדק זאת, שוחח עם העובדת הסוציאלית שנפגשה עם האב, ולא התרשם שיש לכך זיקה לקשר עם הילד הזה. לא ידוע כי האב הואשם באלימות.
לא אישר שמנע טיפול לילד. את זמני השהות קבע בית הדין הוא רק המליץ. אין התייחסות בתסקיר לקשר של הילד עם הילדים האחרים, קשר עם הילדים האחרים בכל מקרה יהיה, לכן לא התייחס לכך. המילה ניתוק מהאחים לא קיימת והעברת משמורת אינה ניתוק מהאחים.
לא ידוע לו שהבעל עוסק בחילופי זוגות, ואין ביכולתו לבחון זאת. הורות יכולה להיות מושפעת מדברים ויכולה אף לא להיות מושפעת. הורות יכולה להיות טובה. כל דבר צריך להיבחן לגופו. העו"ס בוחן רק מה נכון לילד.
טען כי אין צורך בבדיקה למסוגלות הורית. מאחר ומכיר את הדינמיקה בין ההורים, ושום מסוגלות הורית לא מגיע לרמה כזו של היכרות.
טען כי לא נזקק לבחינת פסיכולוג לילד או פסיכיאטר, הילד במצב לא טוב, רגשית, והילד יזדקק לאבחון והערכה רגשית מעמיקה. אך לא בהתייחס לשאלה מה טוב עבורו, וזה נבחן על פי העבר, ומהתרשמותי הילד נמצא בהתדרדרות מאז שפגשתי בו. אך לא כל ילד שמתדרדר זקוק להכרזה כילד נזקק.
טען שקרא את דו"ח הגננת, לאדם יש זכות לנהל את חייו. העו"ס רק בודק תמיד עד כמה איכות חיי הילד נפגעת, ואני סבור כי איכות החיים של הילד לא נפגעה מחיי האב. רק המעבר מכ' לר' פגע בילד. הגננת לא כתבה שהילד נרדם בגלל נסיעות מי'. זה לא נכתב בשום מכתב. רק כתוב שהילד מגיע בכל יום בזמן. בכל התסקירים הקודמים התייחס לכך שהאם דתיה והאב חילוני, ולשינוי מרחיק הלכת שעשה האב כדי לצמצם את הפער בחוויות של הילד בבית האב. חיי הילד נשמרים בבית האב. הילד ניזוק. בתסקיר כתב שאם המשמורת תעבור לאב, הילד יצטרך להיות מלווה, והמשך שמירת צמצום הפערים בין הבתים. הילד חי בין שני בתים וזה לא דבר חדש, אך צריך לווי.
בית הדין הוציא צו מניעה למעבר האם למושב ק'. אם הילד צריך לנסוע הרבה, כ- 80 ק"מ, לא היה ממליץ על כך שלוש פעמים בשבוע, זה לא נכון לילד. אך מכל מקום הנחת המוצא היא שהאב גר בכ' , לא ידוע לו שהאב גר בי'.
לא מסכים שילד צריך לצאת רק מהמקום הקרוב בבוקר לבית ספר, מה שחשוב זה ההתפתחות הרגשית של הילד, והילד בסיכון במקום הרגשי והקשר בסיכון עם האב, כך שהוא צריך לצאת חלק מהימים מביתו של האב. אם האב חוזר הביתה רק בשבע בערב והסב שומר עליו בינתיים, ואינו עם אמו, כל אחד מההורים יצטרך לשנות את אורחות חייו. יש פתרונות מעבר להמצאות הסב או עם מישהו אחר. לא ידוע לו שהאב גזר לילד את הפאות.
האב מכחיש כי אי פעם קיצץ את הפאות של הבן.
וממשיך ומשיב העובד הסוציאלי לשאלות באת כוח האם: באשר לקונפליקט של הילד בין בית חילוני לדתי, תמיד הילד אמר לו שהוא לא נוסע בשבת. הילד קרבן לדינמיקה בין ההורים, והיא המביאה למצבו הרגשי הלא טוב של הילד. כן המעברים והמעבר לר' והנסיעות. הכל יוצר קושי רגשי אצל הילד. דברתי על כך בתסקירים הקודמים.
לאחר מכן נשמעו טענות הצדדים.

פסק הדין
לאחר העיון בנסיבות התיק וטענות הצדדים, כולל החשש הקיים לאור כל נסיבות תיק זה עד כה כי האם מנסה להרחיק את הבן מהאב, בית הדין סבור כי רישום הילד לבית ספר באזור צפוני יותר ממקום מגוריו היום, יוביל עד מהרה אף למעבר הילד לאזור זה, מה שנמנע ע"י בית הדין במתן בצו מניעה (יבואר להלן), שלא בוטל ע"י בית הדין הגדול. כן חושש בית הדין כי מקום הלימודים המבוקש שהוא מרוחק מאוד מאזור מגורי האב, יפגע מאוד בהסדרי השהות של הבן עם האב.
ונבאר הדברים.
לצערנו, עד לשלב זה בתיק, בית הדין מתרשם פעם אחר פעם כי האם מנסה לחבל בקשר בין האב לבן ומנסה למזער את חלקו של האב בחיי בנו.
ונביא כמה ציטוטים ואסמכתאות המובילים להסקת מסקנה זו:
א. ראשית, ראו אמירתו של העובד הסוציאלי באמרו: "לא נשמר מקומו הראוי של האב על ידי האם. נעשה כמעט כל דבר אפשרי למחיקת מעמדו של האב בעיני הילד. אם האב לא היה נאבק על מקומו בחיי הילד, אני חושש שהיום הילד לא היה פוגש את אביו. התחושה היא שמעמד האם מבחינת של האב נשמר הרבה יותר טוב ומכבד מאשר מעמדו של האב על ידי האם. זה מאיים על הקשר שיש לילד עם האב ופוגע בילד. הסדרי הראיה כיום הם טובים, אך הם לא קידמו מבחינת האם את ההשלמה שהאב חייב להיות חלק מחיי הילד". ודבריו מדברים בעד עצמם. ואף שהעובד הסוציאלי באמצע חקירתו על ידי הצדדים, אך לא נוכל להתעלם כבר עתה מנתון זה שבפנינו עתה.
ב. בית הדין לא יקבל מצב של הפרת הסדרי שהות. האם מתארת שלשה איחורים של כשעה כל אחד למפגש להעברת הבן. המפגשים סמוכים זה לזה. הסברי האם באשר לאיחורים של האוטובוס, פקקים, עיכובים בדרך, ציצית של הבן שהתלכלכה וכד', אינם מצדיקים איחורים עוקבים וקבועים של כשעה. במידה והיה חשוב לה להגיע בזמן, נראה כי האם היתה יכולה להתארגן טוב יותר עם עצמה ולהגיע למקום המפגש במועד. ניכר כי האם מזלזלת בנוכחות האב ובעובדה כי הוא עומד וממתין בכל פעם לקבלת הילד, ובית הדין לא יאות לקבל מצב שכזה". ואכן הוטלו הוצאות משפט על האם בגין כך.
געל האם לקחת בחשבון כי על הפרק עומדת שאלת משמורת הבן, וככל שיתברר כי היא לא מסוגלת למלא באופן נאות את תפקיד ההורה המשמורן, זה שדואג אף למקומו של ההורה השני בחיי הבן, הדבר עלול להשליך אף על ההכרעה בסוגיה זו. הדבר אף הובהר לאם בסיומו של הדיון הקודם.
ד. כן ראו ציטוטים מתוך חקירתו של העובד הסוציאלי של מחלקת הרווחה הנ"ל בדיון מלפני כשנה: "שוחחתי עם האב, הוא עושה מה שיכול לצמצם את הפערים. הוא לא נוסע עמו בשבת. לא שוחחתי עם הילד אודות כך. המתח הנלווה לא טוב לילד. ענין הדת לא פוגע בילד. טובת הילד דורשת מפגשים סדירים עם האב. האב עושה ככל יכולתו. לא ידוע לי איך הורות האם, לא קבלתי מידע. יש לי תחושה לא נוחה שהילד מקבל מסרים לא טובים אודות האב. כך היה במפגש אצלי בחדר, הילד אמר דברים שנחשף מפי האם. זה עובר מתחילת ההיכרות. הילד חווה מצד האם את האב בצורה שלילית. לא התרשמתי שהמסרים נכונים. לא התרשמתי שהאב מהווה כל סיכון עבור הילד". כך שכבר אז עלה החשש כי הילד מקבל מסרים שליליים מאת האם על אודות האב.
ה. בנוסף, לצערנו, אף האירוע שהתרחש כיום בית הדין מצביע על מגמה זו מצד האם. ונבהיר – עומד אב החרד לטובת בנו ושולח פנייה לאם לדעת היכן היא מתכוונת לשלוח את הבן לכתה א' בשנה הבאה, אך האם לא מגיבה לבקשתו. ואמנם, באת כוח האם טוענת כי הם לא השיבו לבקשת האב משום שהם רצו לדון בנושא מול בית הדין ולקבל רשותו, וכן מוסיפה כי בכל מקרה לא היו רושמים לכתה א' ללא רשות בית הדין, ואולם, כל זה לא מצדיק התעלמות מפניית האב באשר לרישום הבן לכתה א' שנה הבאה. כיצד ניתן לפרש התעלמות אם מפניית אב באשר לרישום הבן לכתה א' מלבד ניסיון נוסף של האם שלא להתייחס למעמדו של האב כאב הבן? הרי הדבר לא מתקבל על הדעת, שלא להשיב לפניית אב באשר למקום חינוכי חדש של הבן! וכי הוא לא אבי הבן? (מלבד מה שחוק האפוטרופסות מחייב לנהוג כך). נעיר – אף באת כוח האם לא פנתה מיוזמתה לבית הדין בשאלה זו, ולא היה נראה כי היא מתכננת לעשות כן אילולא היה מעלה בא כוח האב את הסוגיה בסיומו של הדיון.

באשר לסוגיה זו, נזכיר אף את התנהלות האם במצב דומה בשנה שעברה, אז הטיל בית הדין על האם כי תמציא לאב ולבית הדין את כתובת מגורי הבן וכן את פרטי המוסד החינוכי של הבן, וזאת בתוך 24 שעות מעתה. האם הוזהרה כי הפרת הוראה זו האחרונה או אי קיומה במועד, עלולה לגרור חיוב בהוצאות משפט.
האם לא הגיבה אז, ובהחלטת בית הדין יומיים לאחר מכן נקבע:
החלטה זו נשלחה לאם בדוא"ל ביום חתימתה. ברם, חרף העובדה שהזמן חלף, האם לא המציאה הודעה מתאימה כמבוקש.
לאור האמור, בית הדין מחייב את האם בשלב זה בהוצאות משפט סמליות, על סך 400 ש"ח. העתק החלטה זו יועבר למרכז לגביית קנסות.
בית הדין לא יוכל לקבל מצב בו טובת הבן נפגעת באופן כה חמור, וכנגזרת מכך, אך טובת האב נפגעת באופן קשה.
בנוסף, וכדי שלא להותיר את המצב כך, מבלי שהאב מודע לכתובת מגורי הבן ולפרטי המוסד החינוכי שלו, בית הדין מזמין את האם לדיון (ללא צורך בנוכחות האב), מספר ימים לאחר מכן, לשם המצאת הפרטים הנ"ל ישירות לבית הדין. בית הדין מזהיר את האם כי בהעדר הופעה או במקרה של איחור, בית הדין ישקול זימונה בצו הבאה על ידי משטרת ישראל וכן פסיקת הוצאות משפט.

והדברים מדברים עד עצמם באשר להתעלמות האם מהאב באשר למתן פרטים אודות מקום החינוכי של הבן. מה שמחזק את החששות שעלו עד כה.
כך שדפוס זה של ניסיון להתעלם ממקומו של האב בחיי הבן והניסיון להרחיק את הבן מאביו, הינו דפוס החוזר על עצמו במהלך התקופה בה מתדיינים הצדדים מול בית הדין.
נבהיר כי אף מלבד האמור בהחלטות המצוטטות מעלה, בית הדין חש בכך כל העת במהלך ניהול תיק זה.
נזכיר, האב אינו מבקש להתערב בזהות בית הספר של הבן, ומקובל עליו זרם החינוך של הבן שנקבע על ידי האם, אולם חשוב לו בעיקר כי מיקום המוסד החינוכי לא יגרום, במישרין או בעקיפין, להרחקת הילד ממנו או לצמצום הקשר בינו לבין הבן.
עתה נזכיר את צו המניעה שהוציא בית הדין במסגרת החלטתו מלפני כשנה:
בקשת בא כוח הבעל למתן צו מניעה. לאחר העיון בנסיבות התיק והבקשה, נעתר למבוקש.
בית הדין מוציא צו מניעה זמני האוסר על האם ו/או מי מטעמה להעביר את הקטין מקום מגורים, וזאת עד להחלטה אחרת מבית הדין.
בית הדין ימתין לתסקיר הרווחה שהתבקש בהחלטה קודמת. האם רשאית להגיב לאמור בתוך שבעה ימים.
כך שכבר אז הבין בית הדין כי קיים חשש לניתוקו של האב מהבן על ידי האם או צמצום הקשר ביניהם בדמות מעבר האם לר' הרחוקה.
החלטה זו לא בוטלה ע"י בית הדין הרבני הגדול, אף שהוגש עליה ערעור, ובית הדין הגדול ביקש לבחון את שאלת המשמורת.

מסקנה
לאור כל האמור, בית הדין מוציא צו מניעה האוסר על האם רישום הילד לבית ספר הממוקם צפונית לר' (למעט ח'), והאם תוכל לרשום את הילד רק לבית ספר בר' עצמה או דרומית לה בעיר אחרת, ובכל מקרה לא במקום המרוחק יותר ממקום מגוריו של הילד לאב כיום.