איך הפכה כתובה הנקובה בלירות לכתובה דולרית

כתובה בלירות הפכה לכתובה בדולרים
לאחר 45 שנות נישואין של עליות ומורדות החליטו בני הזוג להתגרש. האישה סירבה לוותר על דמי הכתובה ובקשה מבית הדין הרבני פתח תקווה לממש את דמי הכתובה כחלק מהליך הגירושין.

לדעת הבעל ופרקליטיו, מאה אלף לירות שוות לעשרה שקלים חדשים בלבד והוא מוכן לשלם אותם ואף להכפיל ולשלש… לעומת זאת האישה דרשה 238 אלף שקלים כדמי כתובה צמודים לחילופי המטבעות ולמדד יוקר המחייה.
חברי בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה נדרשו לסוגיה המוניטרית הנובעת מההסכם, ובחנו את משמעות המרת המטבע ואת הרלוונטיות של הצמדה על פי ההלכה.

בפסק הדין המשתרע על פני עשרות עמודים וחובק את ההיסטוריה ההלכתית החל מהשולחן ערוך וכלה בדיינים בני זמננו, בחנו הדיינים את נושא חילופי המטבעות וההצמדה בהלכה.
לאחר משא ומתן הלכתי ממושך ומקורות הלכתיים רבים הגיעו הדיינים למסקנה כי מאה אלף לירות הם אכן מאה אלף לירות, ולא מאה אלף שקלים חדשים.

יחד עם זאת, על פי רוב הפוסקים ובראשם הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל יש להצמיד את הסכום המופיע בכתוב למדד יוקר המחיה.
מכיוון שהבעל, כלומר החתן והרב עורך הנישואין לא הגדירו בשעתו את ההצמדה, החליטו הדיינים לרר, הגר וגרוזמן כי הדרך ההוגנת ביותר, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מהותית, היא הצמדה ל… דולר.
הדיינים בדקו ומצאו כי מאה אלף לירות בשנת 1974 היו שוות ערך ל-15 אלף דולר.
בפסק הדין נאמר: "א. הבעל חייב בכתובה. ב. החוב שהבעל חייב הוא מאה אלף לירות. ג. בית הדין קובע כי על הבעל לשלם בפועל חמישה עשר אלף דולר" – וכך הפך בית הדין הרבני את כתובת הלירות לכתובה דולרית.